דימויים וייצוגים שליליים של חיילי צה"ל בתקשורת :

תוכן עניינים

עמוד 3 : הקדמה.

עמוד 4-6 : מבוא.

עמוד 6-11 : פרק א'.

עמוד 12-14 : סקרים על פרק א'.

עמוד 15-17 : המקרה של אושרת קוטלר במקרה מבחן - פרק ב'.

עמוד 18-21 : הסבר וסקרים על המקרה של קוטלר.

עמוד 22-23 : סיכום ומסקנות על העבודה כולה.

עמוד 24 : ביבליוגרפיה.

עמוד 25-28 : נספחים.

עמוד 29 : ליין אפ ותמונות מהכתבה.

הקדמה,

מבוא:

כתלמיד כיתה יב', שבקרוב מתגייס לצה"ל, התחלתי לשים לב יותר ויותר לב לדימויים וייצוגים של החיילים ולאופן בו הם מופיעים ומסוקרים בתקשורת. 

מבחינתי, עולם הדימויים הגיע לשיאו בשנת 2016 עם הצפת דימויו של החייל אלאור עזריה, שירה במחבל לא חמוש. הדימויים בחדשות נחלקו, היו שראו בו גיבור והיו שראו בו רוצח. עזריה הורשע בשנת 2017 בהריגת מחבל על אף, שההרוג הרג את חברו הטוב ביותר ופגע בעוד מספר חיילים. 

דוגמא נוספת, לדימוי שצף ועלה בתקשורת, היא דימויים של חייל צה"ל בסרטו של הבמאי שמוליק מעוז,   פוקסטרוט והדימוי של צה"ל כמטייח הרג פלסטינאים. שרת התרבות מירי רגב, יצאה נגד הסרט שאף זכה בפרס אופיר בשנת 2017. האופן בו גינתה רגב את הגינויים, צפו ועלו שוב ושוב בחדשות. 

פרשת עזריה ופרשת פוקסטרוט, הם כמובן, רק שתי דוגמאות מיני רבות, של דימויים הניצבים בלב סערה תקשורתית ומשפיעה עלינו, ועל תפיסתנו בפרט, כמועמדים טריים לגיוס.

בהקשר האישי, דימויים אלו ואחרים, ערערו את ביטחוני ביחס לשירות הצבאי, מכיוון שרוב תשומת הלב שלי הייתה ליחס הטוב שהחיילים מקבלים ואז בא הרמטכ"ל ומכניס חייל קרבי לכלא, בגלל שהרג מחבל או מגיע סרט מדובר שמציג את צה"ל כמטייח.

לכן החלטתי למקד את עבודת הגמר בניו מדיה, בייצוגים ובדימויים שליליים של צה"ל בתקשורת. העבודה תתמקד בניסיונות הלא מודעים והמודעים של התקשורת, להכפיש את החיילים ששומרים לנו על המדינה ועל המניעים הפוליטיים מאחוריהם. 

ציפי ישראלי ואלישבע רוסמן סטולמן, כתבו בהקשר זה, מאמר מקיף בו הן משרטטות את הניגודים בין דימויים של חיילים בתקשורת. הדימויים שהן מציגות, מצביעים על ייצוגים שלילים לעומת חיובים. 

      "ב-28 ביולי, 2006, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, התפרסמו בידיעות אחרונות בעמודים עוקבים שני צילומים של חיילים, הצילום הראשון מתמקד בחייל החוזר מקרב. הוא חמוש, לבוש אפוד מלא, מאובק, מלוכלך, הולך זקוף ומביט קדימה. בידו הוא מחזיק את קסדתו."--

"בצילום השני נראה חייל יחיד ישוב, למרגלות טנק או נגמ"ש, ראשו נתמך בידו האחת ובידו השנייה הוא מחזיק סיגריה דולקת. החייל אינו לובש אפוד או קסדה, נשקו מונח על ברכיו, עיניו עצומות, על פניו הבעת עייפות והוא אינו מגולח".

ישראלי ורוסמן סטולמן מסכמות כי בשתי התמונות מרכז התמונה הוא החייל היחיד, ובשתיהן הוא נראה שונה. פעם בטוח ופעם עייף או מדוכדך. ובהמשך הן שואלות:  "מיהו אותו חייל ישראלי? האם הוא לוחם? גיבור? ילד? אקטיבי או פסיבי? האם מדובר בדמות סטטית או דינמית?"

דוגמא חיה, להמחשת עוצמת התקשורת בבניית הדימוי ויחסנו אליו, ניתן לראות בידיעות הבאות: 

"החייל שמשחק כדורגל עם נער פלסטיני, הנחלאווי מושיט יד לשלום והילדה הפלסטינית מקבלת סוכריה מהמילואימניק", נורא עצוב שזה מה שקורה בפועל אבל רוב העולם מסרב לראות, האם זה בכלל שהם אנטי ישראל, או שזה פשוט מאוד  לא מה שהתקשורת מראה. לא משנה מה נעשה, כולם נגדנו, תמיד העולם ישנא אותנו, התקשורת עושה לצה"ל""ל שם רע

יאיר דן מילואימניק שחזר הביתה וקרא את מעט פרסומים על מגמות שליליות בצה"ל לא הבין מדוע דווקא היום שהתנאים של החיילים הדתיים הרבה יותר טובים מפעם, הקמפיינים, הפרסומים והכתבות שיש על התנאים של החייל הדתי שליליים, דבר זה מוביל לירידה במוטיבציה לשרת בצה"ל.

כיום לאחר מספר לא מעט של שנים שבהם, מתנהגים לחיילים הדתיים שונה מחיילים חילוניים, מביאים להם תנאים שונים ולא כמו של כולם, ולרוב לא מכבדים את העובדה שהם דתיים וחובה עליהם לקיים את המצוות, להניח תפילין ועוד.

מצד שני, החיילים הדתיים לא מאפשרים לצה"ל לתת להם תנאים כמו של כולם מכיוון שהם מתנהגים לא בכבוד כלפי מפקדת או מדריכה בגלל שהיא אישה.

"עשרות חיילים דתיים הפנו את גבם למדריכת צניחה בזמן תדרוך וסירבו להקשיב לה. מדובר בחיילים מחטיבת הצנחנים בשלב הכשרתם המקצועית, המהווים חלק מגיוס בני ישיבות של החטיבה.

צה"ל הגיב בצורה מקצועית ובחומרה למקרה –" צה"ל מסר כי חניך שינהג בחוסר כבוד כלפי מדריכות לא ימשיך, בנוסף לכך, מצה"ל נמסר כי התקיימה שיחה עם החניכים, ובה הובהר להם שלא תיערך הפרדה בין מדריכים ומדריכות בזמן הכשרתם, צה"ל הוא צבא עם ממלכתי ואחדות שורות הצבא מודגשת בכל סוגי הפעילויות ללא הבדל דת, גזע ומין."

אמא של המדריכה בתגובה למקרה – "אתמול נרדמתי בקושי אחרי יום קשה שבו נאלצתי לשמוע את בתי נועה החיילת שהיא מדריכת צניחה, מספרת לי שבזמן שהדגימה ל 70 צנחנים תרגיל, 50 מהם הפנו אליה את הגב ונעמדו בשלשות כי היא אישה! וזו לא קבוצה של חרדים, זאת המציאות העגומה."

דעתי בנושא ע"פ דימויים ופרסומים שעלו כאן, היא שנושא זה הוא נושא מעניין ודורש עבודה יותר מעמיקה, ובזה העבודה שלי תתמקד.

בעבודה שלי יהיו שני פרקים, הפרק הראשון יעסוק בצורה שהחיילים עצמם מציגים את עצמם בתקשורת וברשתות החברתיות והפרק השני, יעסוק בדימויים ובייצוג שהתקשורת מביאה על חיילי צה"ל.

פרק א'

דימויים וייצוגים של חיילי צה"ל ברשתות החברתיות

פרק זה יעסוק באופן בו התקשורת והרשתות החברתיות, פייסבוק, אינסטגרם, וכו', יוצרים דימויים וייצוגים שונים, לעיתים נכונים ולעיתים לא נכונים, לחיילי צה"ל.

הפרק מתחלק לשני צירים מרכזיים:

א. האופן בו הרשתות החבריות יוצרות לחיילים תדמית.

ב. האופן בו החיילים  מייצרים את התדמית עבור עצמם.

לאחרונה אני נמצא יותר בפייסבוק, באינסטגרם וברשתות החברתיות במטרה לעקוב אחרי פוסטים שונים הנוגעים לנושא התחקיר שבחרתי. אני מגלה שהתקשורת מציגה צד שונה לחלוטין ממה שבאמת קורה בפועל. עדויות מחברים ומשפחה שלוקחים חלק ממערך צה"ל, מלמדות, שהצבא מהווה עבורם מוקד חיובי. כששאלתי אותם על חוויות אישיות וכיצד הם תופסים את צה"ל, הופתעתי לגלות שעבורם, צה"ל, זו חוויה שבונה אותך, ואת המדינה.  בן דודי, משרת ביחידה שתפקידה לחסל באופן ממוקד, מחבלים שמתכננים לבצע פיגועי הרג המונים. בראיון בלעדי, לצורך התחקיר לעבודה, הוא סירב למסור פרטים מסגירים על היחידה אבל הסכים לשתף אותי בפרטים כלליים, כדי שאבין כיצד בפועל זה עובד.  

הוא מספר שבשיחות עם המפקדים והקצינים אומרים להם לא לפתוח באש עד שלא מקבלים אישור מראש המבצע, מה שאומר שאפילו ביחידות שהכי צריכים לפעול בירי נותנים להם פקודה לא לפתוח ישר באש, אלא אם כן אותו בן אדם מתכנן לפגוע בחיים אחרים ויש אישור לפתוח באש, וגם אז זה כדור לאזור התחתון של הגוף רק כדי לנטרל את המחבל ולמנוע ממנו לזוז ולנסות שוב לחבל בחיי אדם.

הטקסט שלהלן פורסם באופן פומבי בפייסבוק על ידי אליאסף עזרא (Elyasaf Ezra) וזכה ל 3.6 K לייקים. במסגרת הפוסט הובא הציטוט הבא:

"אולי במקום להגיד "חיילי צה"ל רצחו 60 בני-אדם בגבול עזה - תגידו חיילי צה"ל עשו הכל כדי להימנע מירי והרגו רק 60 מחבלים, מתוך חמישים אלף מחבלים שניסו לחדור לשטח ישראל". 

פוסט זה מראה כיצד אישה הגיבה לפוסט שנכתב בפייסבוק, שבו כתוב שחיילי צה"ל רצחו 60 בני אדם בגבול עזה, אבל בעצם זאת לא האמת, האמת היא שהם שמרו על המדינה והשתמשו בכל אמצעי שהיו צריכים להשתמש בו.

בכל יום יש ניסיונות רבים של מחבלים להיכנס למדינת ישראל ובכל יום חייל, שניים או עשרה חיילים צריכים לפעול כדי לא להפר את שבועתם - להגן על מדינת ישראל.

קישור לפוסט בפייסבוק : https://www.facebook.com/photo.php?fbid=2492648164094871&set=a.151800641512980&type=3&eid=ARBRfloibxXfDbkjyjYcUEPvRbbN72cHJF2S2ZBNgQ8d2FMmUXuYxJCL_gVRnMbqv11Cb9Pr3ClPl2KZ

בפוסט נוסף שמצאתי מתוך חיפוש נרחב ברשתות החברתיות, מצאתי ברשת החברתית אינסטגרם פוסט של אחד מהאנשים המובילים ברשת החברתית הזאת, יבגני זרובינסקי, שבו הוא מגיב לכתבה של ynet שבו כתוב שכוח הימ"מ הרג פלסטיני שנקשר לפיגוע שהיה, יבגני בתגובה אומר : "פדיחה, במקום לרשום מחבל הם התבלבלו ורשמו פלסטיני." 

זאת בדיוק הכוונה שלי, ישנם אנשים, אתרי אינטרנט, אתרי חדשות והחדשות עצמם שמוציאים את צה"ל רע, לא  מוסרי ופוגעני, שבתכלס צה"ל הוא הסיבה היחידה שאנחנו, כל אזרחי מדינת ישראל, עדיין נמצאים כאן במדינה כי אחרת המדינות האויבות שלנו היו מצליחים לחדור למדינה.

מדוגמאות אלו אפשר לראות כמה פיגועים, דקירות והריגות יש גם כאשר צה"ל נוכח,  ויחד עם זאת, לא תמיד צה"ל נמצא במקום הנכון בזמן הנכון ויכול למנוע את הפיגועים. 

מדוגמאות אלה אפשר לראות שצה"ל עושה הכל בשביל לסקל באירועי הטרור האלה.

אלה דוגמאות מני רבות שמראות את הנוכחות של צה"ל במדינה, אם לא הצבא שלנו, מקרים כאלו היו הופכים להיות על תקן יומיומי ואף היו צולחים.

מתן אמסלם מכיתה י'ב מבית הספר מכללת אורט גבעת רם אומר שבשבילו צה"ל זה כמו מלאך שומר, אחיו של מתן משרת בצבא ולפי סיפוריו של אחיו מתן יודע שהחיים לא קלים בצבא, אך הכל שווה את זה כאשר הם מגיעים למצב שהם שומרים על המדינה, על הבית שלהם, ועל ההורים והאחים שלהם.

"אני רק מחכה לרגע שאני אתגייס לצה"ל כדי לשמור על המדינה שלי, על המולדת שלי."

בעוד ראיון קצר עם תלמידת י'ב, שני צרטין הבנתי שגם אחיה שירת בצה"ל בסיירת גולני, היא מספרת שבחצי שנה שהוא שירת זה היה התקופה הקשה והמלחיצה ביותר שהיא חוותה. לאחר חצי שנה בצבא אחיה של שני נפצע ושוחרר.

"כל יום שעבר היה כמו נצח, פחדתי על אח שלי, ידעתי שבכל יום שעובר יכול להיות לו ולגדוד שלו קריאה לתוך שטח עוין ושם הוא יכול להיפצע ואפילו יותר גרוע", מספרת שני.

(ממצא 1. תמונה מתוך פוסט ויראלי בפייסבוק).

בממצא מס' 1,  ניתן לראות את הצד ההפוך ממה שהתקשורת מציגה. בתמונה רואים  את העזרה שחיילי צה"ל מעניקים למחבל שניסה, רגעים ספורים קודם לכן, לחבל בחיי אדם.

ככל הניראה, התקשורת לרוב מציגה את הצד הרע של צה"ל, כמה ערבים, פלסטינים הם הרגו, התקשורת לא טורחת לפרסם שהערבים או הפלסטינים שנהרגו, ניסו קודם שנוטרלו, לפגוע באנשים. 

מניתוח הסיטואציה בתמונה, לא ניתן להבין האם המחבל אכן הצליח לפגוע בחיי אדם. אך זה לא משנה, מכיוון שמה שתופס את העין, היא העובדה שרואים את העזרה המוענקת למחבל, השרוע על הרצפה, חסר אונים. לחיילים ככל הנראה, אין ברירה, אלא להעניק למחבל עזרה ראשונה, למרות הניסיון לפיגוע, דבר זה מעיד על המוסריות שיש לצבא שלנו.

בהיבט אחר, נוסף, ניכר שבעוד חלקים נרחבים מהתקשורת, מנסים לצייר את צה"ל כגוף פזיז בכל הנוגע למדיניות חיסול מחבלים, הרי שמעדויות שאספתי ממשרתי צה"ל בפועל, מדובר בגוף זהיר וקיימים תקנות מחמירות ביחס לפעולות ירי. 

גם בנוגע להטרדות מיניות, שצפו ועלו במסגרת קמפיין METOO# ברשתות החבריות, נעשה ניסיון לפגוע בתדמית צה"ל כמרחב מוגן.

לסיכום הפרק הראשון אני חושב שהייצוגים של צה"ל על ידי התקשורת ועל ידי החיילים עצמם לא מוכיחים את האמת שמאחורי המצלמות, כתבות, אנשי תקשורת וחברי הכנסת מכיוון שהם מדגישים את הפן השלילי של השירות בצה"ל, כיבוש עם אחר, השתלטות עוינת ואלימות. לפי דעתי אך ורק החיילים צריכים לייצג את עצמם בדרך הטובה והאמיתית ביותר אחרת כל דבר שנאמר בתקשורת לא אמין, מכיוון שהוא לא ממקור ראשון.

סקרים על פרק א' : 

בסקר שערכתי בקרב בני נוער בגילאי 17-18 נמצא כי הם מוצאים שהם מאמינים לתקשורת ולחיילים עצמם באותה המידה, ואילו למפקדים בקושי.

ייצוגים על ידי התקשורת - 40% .

ייצוגים על ידי החיילים עצמם - 40% .

ייצוגים על ידי המפקדים - 20% .

בסקר נוסף שערכתי שבו נשאלה השאלה איך לפי דעתם, בני הנוער, מיוצגים חיילי צהל בתקשורת.

רוב גורף של בני הנוער חושב שהייצוגים של חיילי צה"ל לא תמיד מדויק, רק 20% מבני הנוער שענו על הסקר חושבים שהחיילים מיוצגים באופן מכבד ומדויק, 20% נוספים חושבים שהתקשורת מציגה פן שלילי ואנטי, ואילו 60% חושבים שהחיילים מיוצגים חלק מהזמן מדויק וחלק מהזמן לא מדויק.

זהו סקר נוסף שנערך שבו נשאלו בני הנוער אם יש מספיק ייצוגים לצה"ל, חלקם בכלל לא ידעו על איזה ייצוגים מדובר, ייצוגים שליליים, חיוביים או בכלל ייצוג של הצבא עצמו, אופן ההנהלה וכו', ולא החיילים, מעט מאוד מבני הנוער חושבים שאין מספיק ייצוגים - 20%, ורוב גדול וקובע של 80% חושב שאולי יש מספיק ייצוגים, הם לא בטוחים.

המקרה של העיתונאית אושרת קוטלר במקרה מבחן - פרק ב'.

אם חשבנו שבכל מה שנוגע לסיקור עיתונאי על חיילי צה"ל,  נדרשת אובייקטיביות מסוימת, הרי שהמקרה של אושרת קוטלר שהתרחש השנה, בחודש פברואר (16.2.2019) מראה מציאות אחרת על חציית גבולות ואופן הצגת הדימוי של חיילי צה"ל בתקשורת.

בתוכנית "החדשות" בערוץ 13,, יום חמישי, התייחסה אושרת קוטלר לגדוד "נצח יהודה", וחשפה ביחד עם העיתונאי אריק וייס את ההתעללות של חיילי הגדוד שאב פלסטיני לעיניי בנו.

בהצגת הכתבה, בפתיח מהאולפן, כינתה את חיילי הגדוד חיות אדם : "שולחים את הילדים לצבא ומקבלים אותם חיות אדם, זו התוצאה של הכיבוש." כך לדבריה. בסיום שידור כתבה, לקראת סיום התוכנית, בסגיר, היא מבהירה את דבריה:

"רגע לקראת סיום, אנחנו מקבלים המון תגובות על ההערה שלי בסוף הכתבה על גדוד "נצח יהודה", אז אני מבקשת להדגיש ושתבינו ילדיי שלי וגם חבריהם כולם, לוחמים קרביים בשטחים כבר הרבה שנים, גם חבריי, הביקורת שלי הופנתה אך ורק כלפי אותם  החיילים שהשליטה שלנו על הפלסטינאים בשטחים הביאה אותם לפגוע בחפים מפשע.  רק אוסיף שמי שבאמת הקשיב לדבריי ולא רץ להתלהם עליי ברשת בפתיח לכתבה הבין שאני בכלל בעד להקל על עונשם של החיילים הנאשמים, שכן אנחנו שלחנו אותם למציאות הבלתי אפשרית  הזאת. טוב לכם? זהו, סיימנו, אנחנו נשוב וניפגש פה גם בשבוע הבא ואני אמשיך להביע את דעתי בתכנית הזאת, לא תצליחו להשתיק אותי!!"

האם היה מקום להבעת דעתה האישית של קוטלר,  על גדוד חיילי צה"ל ובמיוחד לא בכזאת צורה בוטה? האם חצתה את גבול העיתונאית? התגובות אכן, לא איחרו לבוא והרשתות החברתיות סערו במיוחד. מסתבר, שמה שהיא אמרה פגע בהרבה מאוד אנשים וגרם להם להתעצבן, מה שהביא את כל התגובות הרעות והשליליות עליה ברשת.

בעיניי זו דוגמא לחשיפת עמדה של עיתונאים רבים אלא שהם מעבירים את המסר בעקיפין ואילו קוטלר "מעדה" והמסר שלה נחשף לעיני הצופים בתכנית.

 הלחץ הציבורי, במקרה של קוטלר, עבד וכפי שנראה להלן, בתכנית שבאה לאחר מכן, היא מבהירה את דבריה. מקרה זה, מוכיח את השפעת הניו מדיה והרשתות החברתיות, כאשר הציבור יכול להגיב מיד ולהביע מחאה, ולגרום לכך, שתכנית לאחר מכן, קוטלר תקדיש זמן מסך יקר, להתנצלות. עם זאת, גם התנצלות זו הייתה מנוסחת היטב, ממה שנראה מתוך התזמונים בשידור ניתן להבחין שגם ההתנצלות הייתה מבויימת:

"בשבוע שעבר, שידרנו כאן כתבה מורכבת וכואבת מאוד על חיילי גדוד "נצח יהודה" שהיו מעורבים בשורה של מעשי אלימות קשים. במשך שבועיים, תחקרנו, צילמנו וערכנו הכתב אריק וייס ואנוכי את הכתבה הזאת בשיא הזהירות משום שהנושא טעון מאוד וקשה מאוד לעיקול, מטרת כתבה וכך גם דבריי שבאו לאחריה הייתה לגרום לנו, כחברה, לקחת אחריות אישית על מעשיהם של חיילי "נצח יהודה", שכן אי אפשר להאשים אותם בחציית גבולות מוסריים וחוקיים שאנחנו מעמידים אותם בפני מציאות בלתי אפשרית, בשטחים יום אחרי יום.

לא לחיילים צריכה להיות מופנית הביקורת וראוי לכך שבית המשפט יתחשב בכך יקל בעונשם של החיילים הנאשמים, זה מה שאני אמרתי בשבוע שעבר, אלא מתוך שניות ובשיאה של מערכת בחירות, מיהרו פוליטיקאים לעשות שימוש ציני רק בסוף דבריי שנאמרו באולפן כשהם מפיצים אותם במנותק מהפתיח לכתבה ולכל המסרים שקדמו להם.

עכשיו תקשיבו, אני לא פוליטיקאית, מה שאמרתי כאן כוון אך ורק כלפי אותם חיילים שלקחו חלק ולא לכלל חיילי צה"ל, ונאמרו בכאב גדול." (לאחר הדברים האלו קוטלר מזילה דמעה ובוכה במשך כמה שניות, תוך כדי השידור.)

"אני מצטערת מעומק ליבי אם דבריי פגעו במי מכם אבל אינני יכולה לתאר את המחיר היקר שאנו משלמים דרך ילדינו על מציאות השליטה בעם אחר, מציאות שנמשכת 52 שנה!!!

ולא, אין לי פתרונות קסם, אני לא פוליטיקאית.

ועוד מילה למי שמטיחים בי שתפקידי לקרוא מהפרומטר, אז כדאי שתדעו,  אני כותבת אותו, וכעיתונאית שמגישה תכנית מגזין אישית שמארחת כתבים ואורחים שמציגים את כל מגוון הדעות, זו לא רק זכות עיתונאית, אלא גם חובה מקצועית להביא דעה ולהביע דעה על המדיניות בה אנחנו חיים, אז למרות שאלפים איחלו למותי השבוע, חלקם אפילו קראו לפגוע במשפחתי ולמרות שאני מפחדת, בי נשבעתי, אני מפחדת, אני מאוד מקווה שיעמוד לי הכוח להמשיך ולהביע דעה ובכך לעשות את עבודתי."

הסבר על הסקרים:

המקרה של אושרת קוטלר עורר הרבה מאוד אנשים, עצבים, רגשות אשם, השתייכות ורצון להגיב לה באופן רע ופוגעני ברשת. בנוסף הופנו כלפיה וכלפי משפחתה, איומים ואיחלו לה את מותה ופטוריה.

מנסיבות אלו החלטתי לערוך סקר שמתמצת את מחשבות האנשים על המקרה של קוטלר, ישנם אנשים שחושבים שהיא לא הייתה צריכה להביע את דעתה האישית ויש שחושבים שכן הייתה צריכה להביע כיוון שזהו עוד דעה של איש תקשורת. עניין אותי, עד כמה השפיעה התכנית בה התנצלה קוטלר ונימקה את דבריה.

בשאלה הראשונה התלמידים נשאלו האם קוטלר הייתה צריכה להגיב בחריפות כפי שהגיבה בפועל, רוב מוחלט של התלמידים אמרו שלא, מה שקוטלר אמרה וטענה היה חריף, פוגע ולא מכבד את חיילי צה"ל אשר שומרים על המדינה שלנו.

בשאלה זו, התלמידים קיבלו לענות על שאלה די קשה, האם קוטלר הייתה צריכה לאבד עבודתה עקב דבריה, התשובות כאן היו מחולקות, 50% מהתלמידים ענו שהיא צריכה לקחת זמן חופש, הפסקה ולחשוב על מה שאמרה, ומנגד 25% אמרו שכן צריכה לאבד את משרתה, ו25% נוספים אמרו שלא צריכה לאבד את משרתה מכיוון שיש לה משפחה שהיא צריכה לדאוג להם.

חד וחלק, האם דבריה של קוטלר היו נכונים? חצי מהתלמידים ענו שלא והחצי השני ענו שמעט נכונים, דבריה של קוטלר אומנם היו מעט נכונים אך היא לא הייתה צריכה לומר את הדברים כפי שאמרה, "חיות אדם", להיקרא על ידי מישהנו חיית אדם זה דבר פוגע, לא משנה ממי זה, במיוחד שאתה מקריב את הנפש שלך למען הבית שלו.

סיכום ומסקנות לגבי הסקרים על קוטלר:

לאחר שראיתי את תוצאות הסקרים, הגעתי למסקנה שהדעות של התלמידים שהשתתפו בסקרים אלו מחולקות, חלקם חושבים שמה שקוטלר אמרה נכון, וחלקם לא, זה רק מראה על חילוק הדעות בין אנשים מסוימים בארץ.

ביבליוגרפיה:

קישור לכתבה בפייסבוק - https://www.facebook.com/photo.php?fbid=2492648164094871&set=a.151800641512980&type=3&eid=ARBRfloibxXfDbkjyjYcUEPvRbbN72cHJF2S2ZBNgQ8d2FMmUXuYxJCL_gVRnMbqv11Cb9Pr3ClPl2KZ

סיכום:

לסיכום, לאחר שסיימתי את עבודת הגמר שלי, הבנתי קצת איפה דעות בני הנוער פחות או יותר, הבנתי מה הם חושבים על נושאים מסוימים כגון פרשת אושרת קוטלר, או על ייצוגים שונים של חיילי צה"ל, הבנתי גם שבני הנוער יאמינו יותר לחיילים עצמם מאשר למפקדים שלהם או לתקשורת.

בנוסף לכל מה שהבנתי בקשר לדעות בני הנוער, הבנתי שיש ייצוגים שליליים מאוד לחיילי צה"ל ולצה"ל בכללי, תמונות שמראות חייל ליד ילד פלסטיני וכותבים משהו שלילי למרות שבעצם שנייה לפני שהתמונה צולמה החייל הביא לילד סוכריה, דברים אלו פוגעים בחיילים ופוגעים ברצון של הנערים והנערות העתידים לגיוס להתגייס.

בחלק א' בעבודה שלי, הכנסתי המון כותרות מכתבות מאתרים שונים שמראים עד כמה צה"ל הוא גורם מרכזי וחשוב שדואג לשלום המדינה, אמנם לפעמים צה"ל לא תמיד מצליחים למנוע את מלוא הפיגוע אבל אם צה"ל לא היה קיים, היו הרבה יותר פיגועים, הרוגים, ובכלל לא היינו שורדים כמדינה שסביבה ישנם אויבים רבים כגון, חמאס, דאעש, חיזבאללה ועוד..

הפקתי מהעבודה המון ידע לגבי הנושא, ידע מעניין וחשוב, היה לי נורא כיף ומשמעותי לעשות את העבודה, כל הנושא של צה"ל מעניין אותי מאוד ובטוח עוד בני נוער רבים, בתור אלה שעתידים להתגייס בקיץ הקרוב.

נספחים:

ליין אפ ותמונות מהכתבה: 

אחי חוזר הביתה מהצבא רק ביום שישי ככה שלא הספקתי לראיין אותו.