"למה לא התלוננת?"

למה הן לא 

מתלוננות? 

''פחדתי, הייתי מאוד לחוצה, הייתי על אחוז בסוללה ופחדתי שהוא יתקוף אותי ולא יהיה מה לעשות....'' כך מספרת יעל (שם בדוי), תלמידת יב' באורט גבעת רם. האשטאג המתפתח סביב קמפיין #לא התלוננתי, לא באמת נתן לה את הכוח, להתלונן, תחקיר.

מאת שני צ'רטין

זה אשטאג שהחל להתפתח באוקטובר 2017 ברשתות החברתיות. נשים החלו לפרסם ולחשוף הטרדות / אלימות מינית שחוו. המטרה של האשטאג הזה הוא להראות  שנשים שעברו הטרדות ,לא לבד. 

פרסום החוויות האישיות עוררו תגובות אמביוולנטיות. מצד אחד, הן עודדו נשים נוספות לחשוף ולהיחשף, והוכיחו שהן לא לבד. מצד שני, החשיפה גררה, ביקורות, כשהיו מי שתקפו את הנשים - ואמרו שהן מחפשות תשומת לב. שהנשים יכולות בכל רגע נתון, להתלונן, וכאשר הן משתתפות באשטאג הן כביכול, מוזילות את המקרים האלה. הרבה נשים שעברו הטרדות מיניות וגם כאלה שלא עברו, התעצבנו מאוד על הביקורות. זה גרם להן להרגיש מושפלות, הן אמרו שזה לא הגיוני לדבר כך, בעיקר משום שאת מרבית הביקורת השמיעו גברים שלא באמת מבינים את המצב שעברו, ואת הסיבה שנשים אלו מחליטות להעביר ולשתף את החוויה שלהם בצורה כזו, ולא לשתף אותה בדרכים אחרות או פשוט להתלונן לגבי ההטרדה שעברו במשטרה.

יעל (שם בדוי) תלמידת כתה יב', סיפרה על הטרדות שעברה. יעל מספרת שחוותה הטרדות מסוגים שונים "כמה פעמים בין אם זה צפירה, נגיעות, חיוכים וכו'.''

יש איזשהי ''חוויה'' שתרצי לשתף ?

''כן, פעם אחת הייתי בדרך למסיבה ונסעתי במונית ,זה היה בסביבות שתיים עשרה בלילה. ישבתי ליד הנהג והוא התחיל לדבר איתי, דיברתי אתו בחזרה מתוך נימוס, אך לא הראיתי לו שום צורה של מיניות. הוא התחיל להזיז את היד שלו לרגל שלי והתחלתי כבר להרגיש מותקפת, הזזתי את עצמי קצת ממנו והייתי מאוד קרובה לדלת. הוא התחיל לשאול אותי פתאום לאין אני נוסעת ומי מחכה לי שם. הייתי על אחוז  ודיברתי עם ידיד שלי שחיכה לי שם, הייתי מאוד לחוצה. אחרי הרבה מאוד לחץ  ושכנועים שידיד שלי מחכה לי והוא כבר בטח דואג לי הוא הגיע למקום, ופשוט רצתי משם, לא שילמתי לו כלום. ''

 למה לא אמרת לו משהו ?

''פחדתי, הייתי מאוד לחוצה, הייתי על אחוז בסוללה ופחדתי שהוא יתקוף אותי ולא יהיה לי מה לעשות. בנוסף הרגשתי פשוט משותקת, כאילו אין לי מילים , אני מאמינה שזה בגלל הפחד ואי המודעות של מה הוא הולך לעשות לי. ''

מה את מרגישה עכשיו בדיעבד? 

''אני מרגישה בסדר, כבר עברתי מספיק הטרדות מבנים, זה לא משהו חדש. ''

למה לא התלוננת ?

''קראתי כל – כך הרבה כתבות על נשים שכן התלוננו לגבי הדברים האלה , הן סבלו מאוד ובסוף גם התיק שלהן נסגר ולא עשו כלום לנאשם אז לדעתי זה פשוט היה דבר מיותר לעשות.''

מה דעתך באופן כללי לגבי המצב ? 

''הוא נוראי, זה כל-כך מבזה שזה קורה במדינה שלנו, זה מדינה שבה אנחנו אמורות להרגיש בטוחות, שיש מישהו שיגן עלינו, אבל בסוף אנחנו רק נכנסות למלחמה וטראומה גדולה יותר. חייב כבר לעשות משהו עם זה, שהמדינה שלנו תתעורר.''

אז למה באמת נשים לא מתלוננות ? 

לכל אישה או גבר יש  את ההזדמנות ללכת למשטרה , להתלונן ולקבל את התמיכה שהם צריכים – רק שבפועל זה לא באמת כל כך פשוט :

# הרבה נשים עוברות איזשהו טראומה אחרי המקרה המיני שהן עברו, ולוקח הרבה זמן לעכל את זה וכאשר הן אוזרות אומץ ומתלוננות למשטרה הן הרבה פעמים מקבלות יחס משפיל ומזלזל מצד החוקרים – כעסים, צעקות ושאלות בלתי הולמות. ניתן לקחת לדוגמא את אנה קלמיין שהתראיינה לאתר ווינט ושם דיברה על זה שהמשטרה התייחסה אליה לא בכבוד ובזלזול רב. בזמן החקירה של אנה היא הייתה בעימות נגד הבחור שאנס אותה ( על מנת לקבל רושם לתיק) שם דיבר אליה בזלזול ובצורה מגעילה, החוקרת לא עשתה דבר על מנת לעצור אותו. אנה  הרגישה מושפלת וחסרת אונים עוד יותר אחרי שהתלוננה, היא הרגישה שמאשימים אותה על זה שנאנסה. 

# הרבה נשים שמתלוננות ומשתפות מקבלות יחס שיפוטי כלפי הציבור הרחב– זה יכול להיות מצד המשפחה שלא מאמינה דבר, שגורם לאישה לא להאמין בעצמה ובערכה,היא צריכה לעבור את כל הדרך והטראומה לבד או שהמשפחה לא באמת מבינה מספיק את המצב ואין להם את היכולת לעזור דבר שמקשה מאוד על האישה שהוטרדה – כי מבחינתה המשפחה צריכה להבין אותה הכי הרבה. יחס יכול לבוא גם מהציבור מכיוון שלרוב הסיפור מתפשט ע''י כתבה, תחקיר שעשו , פירסום ראשוני וכו'.דבר שיכול להשפיל את האישה כי זה נושא שהוא מאוד אינטימי וכאוב לליבה. בנוסף יכולים להפעיל לחץ כלפיה מה שיכול לגרום לסגירת התיק וכך יהיה אי צדק והנאשם יצא ללא פגע.

# כאשר הנשים מתלוננות, הן אמורות לקבל עזרה, אך ''העזרה לא באמת עוזרת''. המדינה מספקת לנשים שעברו הטרדה פגישה של פעם בשבוע עם עובדת סוציאלית דבר שאינו מספק ולא באמת עוזר לנשים שעברו טראומה כזאת גדולה מה שמראה אי- צדק ואי עזרה כלפי נשים אלה. לפעמים גם הנשים שעוברות הטרדה או אונס מועברות לאשפוז שבו יש הרגשה של כלא, הן לא מתקלחות והן מרגישות מושפלות בנוסף לחוויה הטראומית שעברו, דוגמא לאשפוז כזה אפשר לראות בשלוותה. 

רונית ( שם בדוי), אישה כבת שלושים ידידה טובה של אחי הגדול (לאון), הסכימה לענות על כמה שאלות על הטרדה שעברה במקום עבודתה.

 היי רונית מה נשמע ?

''אצלי הכל בסדר.''

שמעתי מאחי הגדול, שעברת איזשהי טרדה במקום עבודה שהבנת, תוכלי לתאר לי את ''החוויה''? 

''כן, כשלמדתי לתואר שלי בפסיכולוגיה, עבדתי תוך כדי על מנת שיהיה לי קצת כסף בצד. עבדתי בקפיטריה בהרצליה שמספק קפה ואוכל. אחד הטבחים מאוד אהב אותי שהגעתי לשם והתייחס אליי בצורה מאוד יפה, חשוב לי גם לציין בהתחלה שלא היה שום דבר מיני שהרגשתי מצדו, הוא היה בסה"כ מאוד נחמד. אחרי חודש שעבדתי שם הוא התחיל להיות מאוד מיני איתי. קרה לי ''יפיופה'' אמר לי כל מיני משפטים מאוד לא מכבדים כמו :

 ''איזה כוסית את'', ''מתי אני רואה אותך אצלי, יהיה לנו כיף ביחד.'' עכשיו כבחורה בת עשרים וחמש יש לי עמדה, אני לא מתביישת ושמתי אותו במקום, בעיקר שהוא בחור בן ארבעים עם ארבעה ילדים. אחרי כמה זמן הוא באמת הפסיק ולקח מרחק, אבל שוב פעם הוא התחיל: דיבר בצורה מאוד לא יפה, נגע בי בגב וברגל. הגעתי למצב שהוא כבר לא נעים, לא היה לי כיף ללכת לעבודה, אפילו פחדתי לא היה לי שום חשק לראות את הבן-אדם,אז פשוט התפטרתי''.

למה לא עשית שום דבר לגבי זה ? התלוננת לבוס ? 

''העמדתי אותו במקום, חשבתי שזה יספיק, לא היה לי כוח להתעסק עם זה. אם הייתי אומרת משהו לבוס, הוא היה שואל שאלות, הוא היה יכול לא להאמין בעיקר שזה טבח שהוא מאוד אוהב אותו, עושה עבודה טובה, ומכיר אותו מעל לעשר שנים. רוב הפעמים שקראתי וראיתי שנשים מתלוננות לגבי הטרדות שעברו לא באמת התייחסו אליהן, אז האמנתי שגם לי זה יהיה אותו דבר וזה סתם בזבוז אנרגיה וזמן, לכן וויתרתי והתפטרתי''. 

מה את חושבת לגבי המצב של ניהול המדינה/עולם לגבי כל המצבים בקשר להטרדות?

''ביזיון, באמת ביזיון. זה לא הגיוני שנשים לוקחות אומץ, מתלוננות, ובסוף הן רק סובלות מזה. זה לא הגיוני שנשים אחרות מפחדות ולא רוצות להתלונן בגלל דברים שהן רואות ושומעות, בגלל שהמשטרה מתנהגת כך לנשים,בגלל שרוב הזמן לא מאמינים להן. חייב להיות שינוי.''

תודה רבה ששיתפת.

כאשר נשים עוברות הטרדה/פגיעה מינית הן נשארות עם השלכות גדולות להמשך החיים שלהן, בעיקר שהן מחליטות לא להתלונן , דבר שמשאיר אותן לבד וללא עזרה. ד''ר גלית בן אמיתי – פסיכאטירית מציגה השלכות שנשים שעוברות פגיעה מינית צריכות להתמודד. 

נשים יכולות לסבול מהפרעות אכילה,הפרעות חרדה שונות,דיכאון קליני,הפרעת אישיות גבולית,שימוש בסם ועוד. 

אחד הדברים שד''ר גלית מתקדמת בו הוא הפרעה בתר חבלתית – שזה פוסט טראומה. גלית אומרת שבנות שחוות איזשהי הטרדה יכולות לקבל פוסט טראומה, אחרי שעברו הטרדה/פגיעה מינית. הן יכולות להירתע ממגע גופני- גם אם זה בן אדם שקרוב אליהן ( למשל אבא/אמא), הרגש שלהן מצתמצם והן נימנעות ממצבים ואנשים שקשורים לטראומה: כמו מקומות, התחמקות מקשר זוגי, חוסר תקווה לעתיד ועוד. הפוסט טראומה גורמת גם הפרעות שינה, כעס קשיים בריכוז ועוד. דבר נוסף שפוסט הטראומה יכולה לגרום היא חוסר היכולת של הנשים לפעול וליזום מכיוון שרק כך הן מרגישות איזהשהו ביטחון. דברים אלה הם מאוד מסוכנים, בעיקר שקיום , המון נשים מחליטות לא להגיש תלונה ולהישאר עם הטראומה הזאת לבד, ללא עזרה, מה שישפיע על כל החיים שלהן ויכול להרוס אותן.

ניתן לראות שהמדינה שלנו ובכלל בעולם, לוקחים את ההטרדות והאונס כמשהו 'מובן מאליו'. 

לא מתייחסים לנשים, רוב התיקים נסגרים והנאשמים יוצאים ללא שום פגע. הנשים מרגישות מושפלות ויוצאות עם טראומה הרבה יותר גדולה וללא שום עזרה מה שמשפיע על העתיד שלהם. 

נשים אלה לא יכולות לצאת עם עתיד שבו הן יכולות להשאיר את העבר בצד,כי המדינות לא מתייחסות אליהן, הם נותנים להן תחושה של מיאוס, אכזבה, ותסכול.

המדינה והעולם צריכים להתעורר, כולנו צריכים, אפשר לשנות את העולם , לשנות את הגישה וככה לעשות אותו יותר טוב לכולם.

 שבו אנשים יכולים להרגיש חופשיים ולקוות לעתיד טוב יותר.