הרשת החברתית וההשלכות שלה כלפי מתבגרות

שם: ג'ני בן אריה

כיתה: יב'6

מורה: מרלין וניג

תוכן עניינים

מבוא ________________________________________________________עמ' 3-8

פרק ראשון:

פתיחה ______________________________________________________ עמ' 9-10

אידיאל היופי של נערות - האם הוא מציאותי? ____________________________ עמ' 10-12

גרסת המציאות_________________________________________________ עמ' 13

פרק שני:

החשיפה הפרטית ברשת, וההשלכות לכך _______________________________ עמ' 14-15

הצביעות ברשת________________________________________________ עמ' 16-17

סיכום _________________________________________ עמ' 18

מבוא

כיצד משפיעות תגובות רשת על דימוי הגוף של מתבגרות? זוהי שאלה שמעסיקה אותי מאז שהצטרפתי לרשתות החברתיות-אינסטגרם ופייסבוק, בגיל 13. ארבע שנים חלפו בזירת הרשתות והשאלה הזו, שבה ומטרידה אותי, בייחוד באינסטגרם.

באינסטגרם קיימת תחושה של חופש ביחס להעלאת תמונות. התחושה היא שככל שתעלי יותר תמונות חושפניות, יעקבו אחריך יותר בנים. ככה תצברי פופולריות ותתפרסמי יותר, בקרב קהילת האינסטגרם.

בתיכון שלי (אורט ג"ר), כולן סביבי גולשות באינסטגרם ונדיר, לפגוש מישהי שלא. לדעתי רוב הנערות בגילי צמאות ליחס ותשומת לב. הצמאון הזה בולט לעין בכל תמונה או "סטורי" (story). בגיל שלנו (17-18), תגובות והודעות מעלות מאוד את הביטחון העצמי שלנו ביחס לעצמנו.

במה שונה אינסטגרם מפייסבוק?

בפייסבוק לרוב הנוער יש במעגל החברים גם את המשפחה, וזה אומר שאת פחות חופשייה. את לא תעלי, למשל, תמונה חשפנית, שגם אבא שלך רואה. יש תחושה שבאינסטגרם זה שונה ולכן את חופשייה יותר. בפייסבוק את יותר גולשת לפוסטים של אחרים על מנת לקרוא להעביר את הזמן, בגיל שלי (17-18) בנות נוטות יותר לשתף באינסטגרם, ב"סטורי" כדי לזכות ליחס.

דוגמא לממצאים מרחבי האינסטגרם והפייסבוק:

כיצד בנים מגיבים לתמונה חשפנית?

בתמונות המוצגות ישנן תגובות של בנים ממגוון גילאים- מילד בכיתה ז' עד למבוגר נשוי עם ילדים. התגובות בנויות מרמיזות מיניות המתבטאות בעזרת אימוג'ים מסוימים (הידועים כסמלים מיניים בקרב בני נוער) או משפטים מסתוריים, אך ישנן גם תגובות ישירות ובוטות. יש לציין כי כל התגובות הינן על תמונות חשופות מהרשת החברתית "אינסטגרם".

כיצד התגובות גורמות להעלאת הביטחון העצמי?

ברגע שאת מעלה תמונה לאינסטגרם, מתחילה מדידה של כמות הלייקים וכמות התגובות, מי מגיב ומי לא ומה מגיב כל אחד.

ברגע שמישהו מגיב לך כמה את יפה, או כמה אוהבים אותך, הביטחון העצמי מיד עולה. חברים, מכרים, אנשים שאף פעם לא החליפו איתך מילה או אף פעם לא ראו אותך יגיבו לך כמה שאת יפה או כמה הם אוהבים אותך, ואת תרגישי אהובה ויפה יותר בעקבות היחס.

לאחר שאנשים ראו את התמונה, עשו לייק, הגיבו ופרגנו לך, את נמדדת כמות התגובות והלייקים. אם אין לך הרבה לייקים, כנראה שאת לא יפה מספיק. אם אין לך הרבה תגובות, כנראה שאת לא חשובה מספיק.

כל תמונה צולמה כחלק מתגובות לתמונות רגילות (לא חשופות), יש לציין כי כל תמונה הינה מחשבון אינסטגרם של בנות שונות. אפשר לראות כמה כל התגובות דומות וחוזרות על עצמן, באופן לא אישי בכלל.

כיצד כמות התגובות והלייקים עולה כאשר התמונה יותר חושפנית

נסתכל על מס' הלייקים בכל תמונה, נשים לב כי בתמונה החושפנית יש כמעט מס' כפול של לייקים לעומת תמונה בה ניתן לראות רק פנים, או תמונה בה הגוף לא חשוף.

בתור נערה, אני מנסה להבין מה הסיבה שאותן בנות מעלות תמונות כאלו. כנראה בגלל שככל שתעלי תמונה יותר חושפנית תקבלי יותר יחס. יחס שיעלה לך את הביטחון העצמי, יגרום לך להרגיש שאנשים ראו את הגוף שלך, פירגנו, התלהבו והגיבו, ועכשיו את נחשבת ליפה או "שווה".

לא פעם ולא פעמיים שמעתי נערים, עוברים באינסטגרם ומדברים על הבנות שהם עוקבים אחריהן בחשבון שלהם. אף אחד מהם לא דיבר על תמונות של פנים, אף אחד לא תיאר את אותן בנות כ"יפייפיות" או "יפות", אלא יותר במילים שלדעתי מגנות את אותן נערות או תיאורים של: "מה הייתי עושה לה" וכד'.

האם אותן בנות מחפשות כאלו תגובות? אלו התגובות שמחמיאות להן או מעלות להן את הביטחון? לדעתי תגובות אלה אינן נחשבות מחמיאות אלא פוגעות, משפילות. לפעמים גם הידידים שלי מדברים כך על בנות, ופעם אחת שאלתי אחד מהם איך הוא מסוגל לדבר ככה, תגובתו הייתה: "היא בוחרת להעלות את התמונה הזו, היא מביאה את זה על עצמה. זה רק מראה שהיא רוצה את זה ושהיא קלה להשגה.."

קשה לי לקבל את העובדה שהן מפרסמות תמונות כאלה במיוחד לאחר שבבתי הספר מביאים מגוון הרצאות בנושא בטיחות באינטרנט, כמה האינטרנט חשוף לכולם. זה אומר שהעובדה שהמשתמש שלך "פרטי" ואת בעצמך יכולה לבחור מי יעקוב אחרייך, לא אומרת שאותם אנשים שעוקבים אחרייך לא יפרסמו את התמונות שלך בקבוצות אחרות עם חברים או אפילו באתרים מסויימים.

הן מפילות את עצמן לאתרים פורנוגרפיים שיכולים לפרסם את התמונות שלהן ולהשתמש בהן לרעה בצורה שאף אחת לא הייתה מעוניינת שיפרסמו אותה. האם רגע התהילה של התגובות המפרגנות באינסטגרם שווה את ההשפלה שתבוא לאחר מכן כאשר אתרים כאלו יפרסמו את הגוף שלך?

התשובה שלי היא לא, אך מה התשובה שלהן? אף נערה שאני מכירה לא תסכים שיפרסמו תמונות שלה בתארים מסוג זה, לעומת זאת אני מכירה הרבה מאוד נערות שמעלות תמונות חושפניות לחשבון שלהן. נכון, זה לא אותו דבר. אבל עצם העובדה שהעלת תמונה חושפנית מסוג זה או אחר כבר נותנת אופציה מסויימת לכך שיעלו את התמונות שלך לאתרים.

כאשר עליתי לכיתה א' קיבלתי בפעם הראשונה מכשיר סלולרי, המכשיר היה נוקיה פשוט ולא היה בו שום דבר מלבד אפשרות לחייג שיחות ולשלוח הודעות. היום, המכשיר שילדים בכיתה א' מקבלים הוא סמארטפון, שיש בו אינטרנט ויש בו את שלל הרשתות החברתיות. במובן מסוים אי אפשר להימנע מלהביא לילדים סמארטפון מכיוון שהטכנולוגיה התקדמה, הילדים נולדים עם סמארטפון ומכורים למסך כבר מגיל שלוש. ברגע שהילדים מקבלים את הטלפון החכם הם נחשפים לעולם של השרת החברתית,עולם שהוא לא חברותי כלל. אם בעבר נערות היו משוות את עצמן לדוגמניות במגזינים, כיום ילדות בגיל 8 כבר מתחילות להשוות את הגוף שלהן לתמונות שהן רואות באינסטגרם או ברשתות חברתיות אחרות. ברוב התמונות ניתן לראות גוף מעוצב ורזה, בהרבה מקרים גוף חשוף. יוצא מצב שכבר בגיל 8 הילדות שואפות לגוף מעוצב רזה ויפה, במקום ללמוד לאהוב את הגוף שלהן כמו שהוא.

מתוך המחקר "הקשר בין אינטליגנציה רגשית, חשיפה לתכני תמונות בפייסבוק ודימוי גוף בקרב בוגרים צעירים" של קטיה פולישוק וליהוא זיסברג, ילדים בגילאים 6-18 (גילאי בית ספר) הם הכי חשופים להשפעה של הרשת על דימוי הגוף. לפי המחקר, הילדים עסוקים כל היום בדירוג של תמונותיהם ותמונות חבריהם ברשת, ועושים השוואות העלולות לפגוע בדימוי הגוף שלהם. בתוצאות המחקר, ניתן לראות כי ישנו קשר ישיר בין דימוי הגוף (וגם האינטליגנציה הרגשית) לבין החשיפה לרשתות החברתיות מגיל כל כך צעיר.

ואם נתמקד במין הנשי, אז מתוך מחקר שנערך באוסטרליה בקרב 1,780 בנות בגיל 13-15, משתמשות הפייסבוק מביניהן קיבלו דירוג גבוה יותר בכל המדדים של עיסוק בדימוי גוף מאשר עמיתותיהן ללא חשבון פייסבוק.

פרק ראשון

בתור נערה מתבגרת (17), אני יכולה להבין כמה תגובות של אחרים על המראה החיצוני, חשובות. אפילו אני, כותבת מילים אלו, חייבת לקבל חוות דעת שתספק אותי, מאנשים אחרים, על איך אני נראית, על איך הגוף שלי נראה ומה אחרים חושבים עליי ועל המראה החיצוני שלי. במידה ואני לא מקבלת את חוות הדעת הזו, אני מרגישה שהגוף שלי לא מספיק יפה (גם אם אני מאמינה שאני או הגוף שלי יפייפה). פעם, חשבתי שרק אני כזו, אבל לאט לאט, שמתי לב שחברות שלי, לדוגמא, לא יעלו תמונה ל"אינסטגרם" אם לא קיבלו אישור מאיתנו (יתר החברות) שהתמונה מספיק יפה. ולאחר מכן, כאשר התמונה כבר הועלתה מתחיל הלחץ: כמה לייקים יהיו לי? וכמה תגובות? כי אם לא יהיו הרבה תגובות או לייקים כנראה שהתמונה לא מספיק יפה, או שאני לא מספיק יפה, אז אולי כדאי למחוק את התמונה?

לפי מה שאני פוגשת סביבי, כמעט כל הילדות בגילי, עוברות את הפחד הזה כשהן מעלות תמונה. לכן בחרתי לבצע סקר בקרב נערות בגילאים 16-18 ממגוון בתי ספר בירושלים.

בסקר נשאלו הבנות:

האם יש להן חשבון אינסטגרם שהן פעילות בו?
האם את מתייעצת עם חברות/חברים לפני שאת מעלה תמונה לאינסטגרם?
אם חברות אמרו לך שהתמונה לא יפה מספיק לאינסטגרם, מה תעשי?
נניח שהעלת תמונה, ואחרי שעתיים יש לך 15 ליקיים ו2 תגובות, מה תעשי?

תוצאות הסקר:

לכל העונות בסקר יש חשבון אינסטגרם פעיל. 80% מהבנות ענו כי הן מתייעצות עם חברות/חברים לפני שהן מעלות תמונה מסויימת. כאשר נשאלו הבנות מה יעשו כאשר החברות/חברים יגידו שהתמונה לא מספיק יפה לאינסטגרם, רוב של 70% מהבנות הגיבו כי לא יעלו את התמונה. שאר הבנות טענו כי אם הן ממש אהבו את התמונה הן יעלו בכל מקרה.

כאשר עלתה השאלה מה יעשו אם לאחר זמן ארוך לתמונה לא יהיו הרבה תגובות ולייקים, 50% ענו כי יתיעצו עם חברות וישאלו אם כדאי למחוק או לא, 30% ענו שישאירו את התמונה בכל זאת ו20% טענו כי ימחקו את התמונה.

למרות הטענה שלא ימחקו את התמונה, לפני מספר ימים חברה קרובה שלי העלתה תמונה וראתה שאחרי שעה יש לתמונה 50 לייקים ו"התבכיינה" על כך. לאחר יום בדקתי את עמוד האינסטגרם שלה וראיתי שתמונה זו נמחקה.

לפי הסקר עולה כי רוב הבנות לא יעלו תמונה ללא לקבל אישור מסוים מאנשים אחרים שהתמונה מספיק יפה לציבור. הדבר הזה מעיד שכמעט כל הבנות בגילאים אלו חשות את התחושה שאחרים חייבים לאשר אותך לפני שאת מציגה את עצמך בפני "כולם", מכיוון שכולם נמצאים ברשת החברתית.

אידיאל היופי של נערות - האם הוא מציאותי?

בעולם שאני חיה בו, אני מרגישה שאני מוקפת תמונות שמשקפות לי איך אני אמורה להיראות לעומת איך שאני באמת נראית. הרבה פעמים קורה שאני נכנסת לאינסטגרם, מטיילת לי בעולם הגדול הזה ונתקלת בתמונות של בנות מעוצבות ויפיפיות, אשר מייצגות את האידיאל- איך אישה יפה אמורה להיראות: בטן שטוחה וצרה, ישבן מחוטב וגדול (אבל לא יותר מידי !), חזה מפותח ועומד (לא נופל!), קו לסת בולטת ופנים רזות ועוד מגוון קריטריונים שנראים בלתי אפשריים. ומצד שני, מי שלא עומדת בחלק מקריטריונים אלו, לא תיחשב מספיק יפה.

מתוך הכתבה "רשתות חברתיות גורמות לך להרגיש פחות טוב עם עצמך? את לא לבד", עולה כי כמעט 96% מהבנות לא באמת נראות כמו שמציגים אותן ברשתות חברתיות ובתקשורת. הרבה תמונות שאנו רואים באינסטגרם ובכל מקום אחר עוברות עיצוב שגורם לאותן בנות להיראות טוב יותר, עד למצב שאותה דוגמנית שמופיעה בתמונה לא מזהה את עצמה. לכן עולה לי בראש השאלה, האם אידיאל היופי המוצג לנו ברשת הוא בר השגה? האם הוא מציאותי? האם זה הגיוני שרק 4% מהנשים יוכלו להרגיש יפות? כנראה שלא. ציטוט שמאוד התחברתי אליו מתוך הכתבה: "בסוף היום את נכנסת לאינסטגרם או לפייסבוק ומתחילה לגלול בין תמונות כשאת רואה, תמונה חדשה של חברה רחוקה שנראית זוהרת, שמחה, מוקפת אנשים ובכושר שיא. את אוטומטית חושבת לעצמך, "וואו, הלוואי שהייתי נראית ככה". מפה לשם, את מתחילה לחפש תמונות נוספות שלה כדי לראות מה עוד קורה בחיים שלה ועם כל תמונה שאת רואה צצה עוד מחשבה ביקורתית, כמו "אני לא מצליחה כמוה" או "היא נראית הרבה יותר טוב ממני". מעבר על עשרות תמונות כאלו לאט לאט פוגע בביטחון העצמי שלך ובדימוי הגוף שלך. עד שאת מצליחה להתנתק מהרשת החברתית, כל מה שאת מרגישה הוא חרדה, תסכול, ועצב."

הציטוט הזה מתאר חוויה שעברתי כל כך הרבה פעמים, בשנים האחרונות. אם יש לי חשק לאכול עוגה, הוא ישר יעבור ויכניס אותי לדיכאון כי אני יודעת שאם אוכל את העוגה זה ישפיע על הגוף שלי.

לאחר קריאת הכתבה "אידיאל היופי הנשי משתנה ולא כולם מרוצים", הבנתי שכל פרסומת וכל תמונה של הדוגמניות הרזות והיפות עם הפנים החלקות עוברת ליטוש ועוברת שינויים. אז מהו אידיאל, היופי כאשר אפילו הבנות שמייצגות את האידיאל עוברות פוטושופ ושינויים?

כל נערה שרואה את התמונות האלו מנסה להגיע לרמת היופי הזו, מבלי לדעת שהאידיאל, הוא שגוי. הוא לא אמיתי, לא אפשרי. כשהייתי בת 14 כבר היה לי אינסטגרם, באותה תקופה הייתי יותר מלאה אבל גם יותר מאושרת. מרוב הצפייה בתמונות של הבנות "המושלמות" בתמונות, התחלתי לחשוב: מה זה אומר עליי? למה אני לא נראית ככה? אז ניסיתי להראות ככה. התאמנתי כמעט כל יום, אכלתי בריא ולאט לאט אנשים התחילו לשים לב אליי יותר. תשומת הלב שקיבלתי העלתה לי את הביטחון העצמי, אבל הוא ירד ברגע שאנשים כבר לא התלהבו ממני, התרגלו אליי. מאותו גיל אני ברדיפה על איך אראה, האם הגוף שלי נראה טוב בעיני אחרים? לכן אני מרגישה פחות מאושרת.

בשנים האחרונות האידיאל אכן השתנה, אם פעם גוף רזה מאוד עם חזה גדול היה מסמן יופי, היום האידיאל הינו בטן צרה וקטנה, אגן רחב עם ישבן מחוטב וגדול, וחזה במידה מספקת. דוגמא למודל היופי הזה הינה קים קרדשיאן, כוכבת האינסטגרם, אשר למרות כמות הניתוחים והשינויים שעשתה היא עדיין נחשבת למודל לחיקוי עבור הרבה בנות. מתוך הכתבה "רופאים: טרנד המחוכים מסוכן" עולה כי בנות שואפות להיראות כמו כוכבת האינסטגרם קים קרדשיאן בעלת האגן הרחב והבטן הצרה, הן עושות זאת באמצעות מחוכים אשר לוחצים על הבטן שלהם בחוזקה ונותנים מראה של בטן צרה. המחוכים פוגעים בגוף של אותן נשים ובאיברים הפנימיים שלהן, והן ממשיכות ללבוש אותן על מנת להיראות כמו קים קרדשיאן, אשר מייצגת את מודל היופי הנוכחי.

בעודי מרפרפת בתמונות באינסטגרם ומשווה את עצמי, את הגוף שלי, לגוף של כל אותן בנות, אני תוהה מה גורם לי להשוות? אם יש לי דבר שלדעתי הוא פגם, למה אני צריכה להשוות עם בנות אחרות? יש תחושה שאם גם לעוד מישהי יש את אותו ה"פגם", אז זה לגיטימי להשאיר אותו. ואם אין לה את אותו הפגם אז זה לא בסדר, כנראה שאני חייבת לשנות את זה. זו התחושה שעוברת בראש של כמעט כל נערה. עם ביטחון או בלי, אנחנו משוות את עצמנו לכל נקודה קטנה בגוף של מישהי אחרת. מתוך הפרוייקט "אינטליגנציה רגשית ודימוי גוף: הצצה לעולמם של בוגרים צעירים" עולה כי אכן הספרות הקלאסית ראתה בהיווצרות של דימוי גוף תהליך של השוואה לא מודעת לאחרים קרובים. תאוריית ההשוואה החברתית מניחה, כי אנשים מעריכים את עצמם באמצעות השוואות לדעותיהם וליכולותיהם של אחרים. לכן ניתן להבין כי חשיפה לתמונות של אחרים עשויה להיות קשורה להשוואות מבוססות על מראה חיצוני ולהביא להשלכות על דימוי הגוף של משתמשים.

כלומר, דימוי הגוף שלי מתבסס על ההשוואות שאני מבצעת כאשר אני נחשפת לאותן תמונות של נערות אחרות. מתווצר מעין מעגל שחוזר על עצמו, אף אחת לא מסופקת מספיק מהגוף שלה. כל אחת משוטטת ומחפשת מה יש למישהי אחרת, משהו שלי אין.

"כמה מילים על דימוי גוף אצל מתבגרות" - כותבת הכתבה קיימה מפגש בין בנות נוער וכתבה עליו. היא מתארת שכל אחת אמרה לאחרת כמה היא רוצה את מה שיש לה, בעוד השנייה מבטלת את הטענה שלה ומוצאת פריט אחר לקנא בו.

גרסת המציאות:

בעולם האינסטגרם, "השולטים" הינם אותם אנשים שמעצבים את התמונות טוב, עם פילטרים שהופכים את התמונה ל"וינטג' " ויוצרים תחושה של עליונות, התנשאות. לכן, אף פעם אי אפשר לדעת מהי המציאות. לאחרונה בעולם האינסטגרם שמתי לב שמספר מתעמלות אמריקאיות החלו להעלות תמונות החושפות את הגוף שלהן בתאורה טובה בתוספת עיצוב ומנגד תמונה מאותם רגעים עם תאורה פחות טובה, תאורה מהסוג שחושפת את כל הדברים שאישה מנסה להסתיר, לדוגמא צלוליטיס, שומנים בידיים ועוד הרבה "פגמים" שכל אחת מנסה להסתיר.

"אינסטגרם גרסת המציאות" הינה כתבה החושפת את חשבון האינסטגרם של אחת מן המתעמלות.

אנה ויקטוריה, בת 28, מעלה תמונות חצויות אשר מראות את הגוף שלה בכל שעות היום, בכל סוגי התאורה. ידוע כי בשעות הבוקר הבטן פחות נפוחה, לעומת זאת בערב ישנה נפיחות בבטן. אנה מציגה תמונה אחת מהבוקר ותמונה שנייה מהערב, עם בטן נפוחה, מראה שגם היא, ששומרת על אורח חיים בריא ומתעמלת, חווה את הנפיחות כמו כל אישה אחרת. "תאורה היא הכל! 99 אחוזים מהתמונות שאתם רואים ברשתות החברתיות צולמו באור הכי מחמיא שניתן להשיג – וזה לא במקרה", טוענת אנה ויקטוריה למעריציה.

בתגובה מקבלת אנה אהדה רבה מכל העוקבים שלה, אשר מעריכים את העובדה שהיא מציגה את האמת ולא מסתירה אותה בתאורה מסוימת ועיצובים. לטענת העוקבים, היא נראית אנושית, אמיתית ומעניקה תחושת ביטחון לשאר הנשים שחוששות לחשוף תמונות של הצדדים הפחות טובים שלהן.

תמונות מתוך עמוד האינסטגרם של אנה ויקטוריה:

פרק שני

החשיפה הפרטית ברשת, וההשלכות לכך:

אם יש לך חשבון אינסטגרם ובחשבון את/ה "עוקב" אחרי בנות נוער, כנראה שאת/ה מודע/ת לכך שכמעט לכל נערה מתבגרת יש תמונה אחת לפחות בבגד ים, או כל בגד אחר שיכול להראות לשאר חבריה ברשת, את הגוף שלה. מה גורם לנערה להרגיש צורך לחשוף את איברי גופה בפני כל העולם ברשת החברתית? מדוע רוב התמונות החשופות ב"אינסטגרם" בישראל, שייכות בעיקר לנערות?

קודם כל, יש להבין מה קורה בעולם האינסטגרם. בהמשך לאידיאל היופי העדכני של היום, לאחר שבנות מנסות להתאים את עצמן לאידאל זה, יש צורך להציג בפני כולם את ההישג שלהן, הדרך הכי טובה להציג את עצמך היום היא האינסטגרם. בדיוק כמו כל כוכבות הרשת הגדולות, קים קרדשיאן, ביונסה, אפילו כוכבות רשת ישראליות צעירות שנותנות השראה לילדות שמעריצות אותן. כוכבות אלו לא חוששות מלחשוף את גופן ונותנות השראה מרבית, לנערות אשר עוקבות אחריהן באינסטגרם. אם לפני 20 שנה, לפרסם בפני אנשים תמונה חשופה של הגוף שלך היה נחשב למעשה פרוץ ונחשב ל- "זנותי", כיום, המעשה נחשב לנורמטיבי ואפילו "רצוי" על מנת להגיע ל"מקום מכובד" ופופולרי בחברה ועל מנת שיותר אנשים ידעו כמה הגוף שלך "שווה".

"בנות 13 עושות סלפי של הישבן - וזה נראה להן בסדר", זועקת כותרת הכתבה בYnet וממנה עולה כי טרנד ה"סלפי" סוחף גם נערות צעירות שרוצות להרגיש כמו הכוכבות הגדולות שהן רואות, כל רגע באינסטגרם.

"מה שהיה הכי בולט הוא שעוד לפני ההופעה הבנות נעמדו באמפי, בתנוחות שונות, תעדו את עצמן והעלו לאינסטגרם. ברוב המקרים הן עמדו עם הגב למצלמה, הביטו לעברה וחייכו." נירית צוק מתארת חוויה אישית מההופעה של ביונסה בלונדון. בקטע מדובר על ילדות בגילאים 13-14.

צוק מתארת את הדיאלוג עם בתה בת ה-13 על התופעה: "מאוחר יותר, בערב, הילדה הראתה לי תמונות של חברות באינסטגרם. 'הנה, תראי, כולן הולכות עם בגדי ים כאלה', היא אמרה, "תראי איזו תמונה מדהימה היא העלתה עכשיו", אמרה הילדה בהתלהבות, והראתה לי צילום שבו החברה מצולמת עם גבה למצלמה כשהיא מכוסה בבדל בד ים."

בתמונות המדוברות בקושי רואים פנים, אלא רק את החלק האחורי של אותן בנות. זה עוד במקרה הטוב. ברחבי האינסטגרם של בנות הנוער הישראליות ישנן אלפי תמונות בבגדי ים שמנסות לסחוט לייקים ותשומת לב, תמונות אשר מבליטות את החזה, את הישבן, תמונות עם מכנסונים וחולצות בטן, הכל כדי להראות לעולם, שהגוף שלהן שווה לייק. אף אחת מהן, כנראה, לא מצפה שאחרי שהן יפרסמו את התמונות, מלבד פגיעה בכבוד העצמי ישנה סכנה לפגיעה שונה.

בשנים האחרונות אנשים מרחבי האינסטגרם מוצאים את אותן תמונות חשופות, ועושים בהם כרצונם. חלק משתמשים על מנת להעניק לעצמם סיפוק מיני, וזה במקרה הטוב. ישנה תופעה בשנים האחרונות ובה לאחר המציאה של התמונות החשופות, אנשים שולחים את התמונות של אותן נערות לאתרים פורנוגרפיים, ובכך מפרסמים עוד יותר את התמונה בצורה הכי שלילית שאפשר לפרסם. לאחר מכן, כבר בקושי אין דרך לעצור את הפרסום השלילי הזה מלבד להגיש תלונה במשטרה, שגם זה לא תמיד עוזר.

מתוך הכתבה: "מהאינסטגרם לאתרי הפורנו: אינסטגרם מתקשה להתמודד עם תמונות עירום"

עולה כי אותן צעירות באינסטגרם שמעלות תמונות חושפניות במיוחד, נתקפות ללא ידיעתן ע"י מטרידים מרחבי האינסטגרם אשר מתייגים את אותן תמונות תחת "האשטגים" ואחר כך מעבירים את התמונות לאתרי פורנו. מאות אלפי תמונות של קטינות בבגדי ים מצאו את דרכם לאתרים פורנוגרפיים ברשת ולחדרי צ'אט של פדופילים ידועים. אתר החדשות הבריטי The Sun גילה כי ישנם 2 האשטגים המובילים למעל ל-200,000 תמונות של קטינים - מה שמראה כמה התופעה גדולה ובעייתית.

מתוך הכתבה: "הרשת החברתית האכזרית ביותר: אינסטגרם" עלה כי בסקר של ארגון בריטי השתתפו יותר מ-10,000 בני נוער בגילאים 12-20 - כאשר פחות מ-10% מעל גיל 18. מתוך המדגם העצום הזה, 27% סבלו מהפצה של תמונות פרטיות שלהם בניגוד לרצונם.

אלו הם רק סקרים המסכמים מספר מצומצם מתוך החברה הענקית שמשתמשת ברשת "אינסטגרם", שבה ישנן לא מעט בנות נוער שמעלות תמונות מופרזות. אי אפשר לדמיין אפילו כמה תמונות פרובוקטיביות שפורסמו מרצון, עברו לאתרים מסוכנים ולפדופילים.

כמובן שגם לחברות שלי יש תמונות בבגד ים באינסטגרם, לפחות אחת. פניתי אליהן ושאלתי מה גורם להן להרגיש צורך כל כך גדול להעלות את התמונות, למה לא לשמור אותן לעצמן? בהתחלה כולן היססו, ולאחר מכן אחת מהבנות ענתה כי היא הרגישה מן צורך "להשוויץ", להראות לכולם. "כמו שנניח את מעלה תמונות עם הבן זוג שלך מתוך רצון להראות לכולם, לדוג', כמה אתם יפים, ככה אני הרגשתי כאשר העלתי את התמונה."

חשוב לציין שכאשר הבאתי להן את המידע מהעבודה הזו, לאחר יום כולן באופן שוטף מחקו את אותן תמונות. אך הן לא יודעות שכאשר מעלים תמונה לאינטרנט, היא אף פעם לא נמחקת. מי שרוצה ויודע איך, יצליח למצוא את התמונה.

הצביעות ברשת:

יש חלק שלא הוצג בעבודה, והוא התגובות הרעות כלפי אותן בנות. בין אם בגלוי ובין אם בסתר, תמיד יהיו תגובות על אותה תמונה. לדוגמא, לפני לא מעט זמן חברה שלחה לי תמונה שמישהי אחרת העלתה (תמונה עם מכנסון וחזיית תחרה) וכתבה לי "למה להיות כל כך זנותית? זה ברור שהיא נואשת שישלחו לה הודעה". אני מודה, גם כשאני רואה תמונות כאלו עולה בי מחשבה שאותן בנות נראות כאילו הן מתחננות שישלחו להן הודעות, שיתחילו איתן. בתור נערה בכיתה י"ב, כמעט כל שנה מאז כיתה ו' שמעתי הרצאות בנושא בטיחות ברשת. כלומר, ברמת העקרון כולנו מודעות לסכנות שיצאו מזה, אבל כולנו גם מדחיקות אותן. אם כל התגובות כלפינו יהיו רעות, אולי רק אז יהיה מובן שאם כולם נגד התמונה, אז היא לא בסדר. אבל בדר"כ, התגובות הרעות לא מוצגות בפני אותה ילדה שמעלה את התמונה, אלא מאחורי גבה, וכך הילדה לא תדע אף פעם שלא מעט אנשים חושבים שהתמונה היא לא בסדר.

לדעתי, מבוגרים אף פעם לא יבינו את רמת הצביעות שקיימת ברשת החברתית. רמה שבה ילדה יכולה להגיב לילדה אחרת על תמונה "כמה שאת יפה!!", אבל מנגד אותה ילדה שולחת את התמונה לחברות ואומרת כמה התמונה לא יפה, או כמה היא מוגזמת.

הצביעות יכולה להיות גורם גדול לכך שהבנות מעלות תמונות פרובוקטיביות, מכיוון שהן בטוחות שזה מקובל ולגיטימי, היות והתגובות כל כך מפרגנות.

על מנת לדעת מה הצורך להגיב על תמונות (אם לא אהבת את התמונה, למה להגיב?), צריך להבין את "סחר החליפין" שקורה באינסטגרם. כלומר, אני הגבתי לך על מנת שגם אתה תגיב לי כשאעלה תמונה. אני עשיתי לייק, אתה תחזיר לי בלייק.

לכן יש תחושה כל כך גדולה של צביעות באינסטגרם, אנשים שיעברו לידך במסדרון ולא ידברו איתך, יגיבו לך על תמונה כאילו את כל כך שונה מכל אחת אחרת. כאמור התחושה שמרגישים כאשר יש הרבה לייקים ותגובות היא שאת שונה מכולן, כולם אוהבים אותך. אבל אם נסתכל על כל התגובות בכל תמונות, כל תגובות אותו דבר.

ומה דעתו של העולם הגברי? מתוך הכתבה "האישה שהחליטה לנקום בגברים שמעלים תמונות בלי חולצה" ישנה טענה של אישה מסויימת, כי הגברים מעמידים פנים באינסטגרם. מספר ציטוטים של אותם גברים: "בנות מעלות תמונות שלהן חצי-ערומות, ואז מצפות שיבוא איזה ג'נטלמן ויתנהג אליהן כמו נסיכות", "איך את מחפשת אהבה וכבוד כשאת מעלה תמונות שלך עצמך חצי ערומה כל יום", "להעלות תמונות שלך חצי-ערומה לא יביא אותך רחוק איתי" ועוד הרבה ציטוטים מתוך הכתבה ששוב נותנים לי הרגשה של צביעות, מכיוון שאותם בנים נתפסו ע"י אותה אישה מעלים/שולחים תמונות ללא חולצה, ותמונות של האיבר המיני לבנות אחרות. אז כאשר אישה חושפת את הגוף ואפילו לא באופן מלא, נחשבת לחסרת כבוד, אבל כשאתה, הגבר, שולח תמונות בעירום מלא לבנות אחרות אתה נחשב ל"גברי יותר"? למה אתה לא נחשב חסר כבוד, הרי אתה גם כן חושף את הגוף שלך? אין אפשרות לתאר את רמת הצביעות שיש ברשתות החברתיות באופן כללי. אנשים אומרים את דעתם בצורה הכי בוטה שאפשר ומנגד מבצעים פעולות יותר גרועות, שחס וחלילה ומישהו יתן להם ביקורת.

מנגד ישנם גברים שכן מפרגנים, לאו דווקא מתוך כוונות מיניות, אלא מכיוון שהם בעד החופש של אותן נערות. לדוגמא, לנערה מסוימת שאני עוקבת אחריה באינסטגרם, יש בן זוג. הנערה מעלה תמונות מהים ומהבריכה בבגד ים זעיר, וניתן לראות בתגובות את הבן זוג מפרגן בתגובה מוגזמת ונותן לחברה שלו את מלוא הביטחון בנוגע לתמונה שהעלתה. מיותר לציין שבחלק מן הפעמים הוא בעצמו מצלם את התמונה.

ויש את הצד הגברי שהסיבה היחידה לפרגון שהוא נותן לאותן בנות קיים רק מתוך כוונות מיניות. בני נוער, כבר מגיל 15 ואפילו לפני, משוטטים ברחבי האינסטגרם בחיפוש אחר תמונות חשופות, על מנת לספק את היצר המיני שלהם. רק בגלל הסיבה הזו, התמונה תקבל כל כך הרבה פירגון ממצד הבנים. בנוסף, התחרותיות על הלייקים והתגובות שהוזכרה בעמודים קודמים, מודגשת כאן מכיוון שאם מספר גדול של בנים הגיבו לך על התמונה, אז את "יותר שווה" מילדה אחרת שבנים בקושי הגיבו לה על התמונה. כלומר, כמות הבנים שנמשכים לתמונה שלך מייצגת את "דירוגך" ברשת החברתית.

סיכום

קנאה, ההשוואה, הביקורות, אלו רק חלק ממה שכל נערה עוברת בחיי היום יום של ברחבי האינסטגרם. הצורך להוכיח ולהראות לכולם מה יש לי וכמה אני שווה.

לדעתי זה משהו שמבוגרים לא יבינו בחיים, את הצורך לעדכן את כולם, כל הצופיים וכל העוקבים, בכל סדר היום שלי. בין אם אני בחדר כושר ורוצה להראות לכולם שאני מתאמנת, ובין אם אני אוכלת. בעיקר, להראות את הגוף שיוצא טוב בזווית מסויימת בתמונה. לקבל את האהבה והאהבה הרגעית של כולם שאומרים לי כמה הגוף שלי יפה, כמה "פצצה" וכמה שווה אני. כל זה רגעי. ליום יומיים ארגיש יפה, ולאחר מכן אקבל רצף הודעות של בני נוער שחושקים אך ורק בגוף המזוייף שהעלתי. ולאחר שבוע, הכל נשכח.

אנחנו מעלים ומעדכנים בלי להתייחס לסכנות, לכל האתרים שחוטפים מאיתנו את התמונות הפרטיות לכאורה, לכל הפדופילים שמתענגים על כל תמונה ותמונה. אנחנו לא מתחשבים בהורים שלנו, שאין להם מושג מה אנחנו משתפים עם כולם.

ומעבר לכך, אנחנו בוחרים להתמודד עם שאר התגובות והביקורת, להתמודד עם השוואה מתמידה של מה אני שווה לעומת ילדה אחרת. כמה החזה שלה גדול לעומת שלי, כמה הירכיים שלי לא מחוטבות לעומת שלה. אנחנו מעבירות ביקורת כלפי השניה במקום לעצור ולזכור שכולנו בני אדם.